top of page
stroke button-45.png
titles-bg-30.png

אבחנה מבדלת

titles-bg-48.png

אנשים רבים חווים במהלך חייהם אירועים נוירולוגיים שונים כמו סחרחורת, חוסר יציבות, טשטוש או כפל ראיה, קושי פתאומי במהלך החשיבה או הדיבור, נימול ורדימות בחלק מסוים בגוף ועוד. לאירועים חולפים אלו אבחנה מבדלת רחבה והם דורשים הערכה נוירולוגית. כאשר הליקוי הנוירולוגי נותר בעינו, ניתן במרבית המקרים באמצעות בדיקה נוירולוגית והדמייה מתאימה להגיע עד מהרה לאבחנה ודאית. אולם, כאשר מדובר באירועים חולפים מדובר באתגר אבחנתי וטיפולי כאחד, כשהמטרה היא למנוע אירועים עתידיים שיותירו נזק מוחי בלתי הפיך.

ראשית יש להבין היטב את פרטי הסיפור הסובייקטיביים ולנסות לשייכם לסינדרום נוירולוגי מוכר, בהמשך יש לבצע בדיקה נוירולוגית בכדי לנסות ולאתר ממצאים עדינים היכולים לכוון למיקום מסוים במערכת העצבים, בשלב השלישי יש לבצע בדיקות הדמיה שונות על פי החשד הקליני. אירועים חולפים של חסר נוירולוגי עשויים להידמות מאוד לשבץ מוחי וחלקם אף זכו לכינוי "חקייני שבץ" (Stroke Mimic).

מיגרנה הינה תסמונת נוירולוגית המתבטאת במרבית המקרים ככאבי ראש טיפוסיים ומטרידים. אולם לעיתים התקף מיגרנה עשוי להתחיל כשינוי נוירולוגי המדמה שבץ מוחי. לרוב מדובר ב"אאורה" מיגרנוטית לאחריה יופיע כאב הראש הטיפוסי, אך במקרים מיוחדים כאב הראש מבושש לבוא וכשמדובר באירוע ראשון ללא כאב ראש כמעט בלתי אפשרי לקבוע האם מדובר במיגרנה או בשבץ מוחי חולף ויש לבצע בירור.

פרכוס פוקאלי (ממוקם) שאינו מתפתח לכדי פרכוס כללי (אובדן הכרה ותנועות בלתי רצוניות) יכול לגרום לחסר נוירולוגי חולף החוזר על על עצמו בתדירויות שונות ומדמה שבץ מוחי. לאחר פרכוס באיזור מסוים במוח, איזור זה "מתעייף" ולא מתפקד למשך תקופה של דקות עד שעות ולעיתים אפילו ימים, ובתקופה הזו החסר הנוירולוגי יכול להיות זהה לשבץ מוחי ויש לבצע הדמיה מתקדמת ובדיקת EEG בכדי לאבחן תופעה זו.

 

סחרחורת סיבובית / ורטיגו יכולים להיגרם כתוצאה משבץ מוחי בגזע המוח או במוח הקטן (ורטיגו מרכזי), או לחילופין כתוצאה מהפרעה חוץ מוחית באחד ממבני שיווי המשקל באוזן הפנימית או בעצב הוסטיבולרי (ורטיגו פריפרי). במצבי סחרחורת מתמשכת יכולה הבדיקה הנוירולוגית במרבית הפעמים לכוון למקור מרכזי או פריפרי ובכך להתוות המשך בירור וטיפול. במצבים בהם הסחרחורת חלפה כליל, קשה יותר לקבוע בוודאות מה מקורה ויש להסתמך על תיאור הסימפטומים הסובייקטיבי. הערכה כוללת של מאפייני הסחרחורת, הבדיקה הנוירולוגית, גורמי הסיכון והדמיה מוחית, הם אלו המתווים המשך טיפול ובירור.

אירועי בלבול / דיסאוריינטציה חולפים הם המאתגרים ביותר מבחינה אבחנתית. בזמן הבלבול / הפרעת ההתמצאות יכולה הבדיקה הנוירולוגית פעמים רבות לאבחן את מקור הבעיה או לפחות לשלול כי מדובר בסינדרום מוכר של שבץ מוחי. אולם בחלוף האירוע קשה לדעת בדיעבד מה היה טיבו וקיימת אבחנה מבדלת בין שבץ מוחי חולף, פרכוס (פעילות אפילפטית מוחית) או תת זילוח דם לכלל המוח.

מחלות דלקתיות של המוח, חוט השדרה או עצב הראיה, יכולות להתבטא כחסרים נוירולוגיים המשתנים בחומרתם במהלך הזמן ולעיתים אף להידמות במידה מסוימת לשבץ מוחי. ההבדלה בין מצבים אלו לשבץ מוחי אינה קשה בד"כ אך דורשת הדמיה מוחית מתקדמת והמשך בירור לפי הממצאים.

bottom of page