דיסקציה על עורק צווארי: דיסקציה הינה היפרדות בין שכבות דופן כלי הדם, המתרחשת על רקע טרשת עורקים, חבלה צווארית או כיפוף צווארי חריג. לעיתים דיסקציה עשויה להתרחש ספונטנית על רקע מבנה מולד בלתי תקין של כלי הדם. בין השכבות של כלי הדם הנפרדות מתהווה קריש דם המיצר את כלי הדם ויכול לגרום לשבץ על רקע ירידה בזילוח הדם או על רקע פריצה של קריש דם אל זרם הדם והיסחפותו אל עבר המוח. הטיפול במצבים אלו לרוב כולל תרופות לדילול דם (טיפול אנטיתרומבוטי) ולעיתים יש צורך בהתערבות צנתורית בכדי לפתוח את כלי הדם החסום. דיסקציה גורמת לעיתים קרובות לכאבי צוואר עם חסרים נוירולוגיים כביטוי לירידה תפקודית של האיזור המוח המסופק על ידי כלי הדם הפגוע.

​

קרישיות יתר: מקרים רבים של שבץ מוחי בגיל צעיר נגרמים כתוצאה ממצבי קרישיות יתר. כ15% מכלל האוכלוסיה סובלים מקרישיות יתר תורשתית או נרכשת ונמצאים בסיכון מוגבר להיווצרות קרישי דם ורידיים (בעיקר פקקת ורידים) ועורקיים. תסמונת אנטי-פוספוליפידית הידועה גם בשמה APLA היא תסמונת אוטואימונית שיכולה להתלוות למחלות אוטואימוניות כגון מחלת הזאבת, אך ב50% מהמקרים מדובר בסינדרום אוטואימוני ראשוני ללא מחלת רקע. התסמונת מאופיינית בסיכון מוגבר להיווצרות קרישי דם עורקיים וורידיים כאחד, והיא קשורה קשר הדוק לסיבוכי הריון כגון רעלת הריון, הפלות חוזרות ולידה מוקדמת. התסמונת מאובחנת על פי קריטריונים קליניים ומעבדתיים ויש לחשוד בה במצבי שבץ בגיל צעיר ו/או בהיעדר גורמי סיכון קלאסיים. מניעה שניונית של שבץ מוחי בתסמונת APLA נעשית באמצעות טיפול בנוגדי קרישה מסוג מעכבי ויטמין K (Coumadin) או הפרין נמוך-מולקולרי (Clexane).

במקרים פרטניים בהם יש חשד לתסחיף פרדוקסלי או לקריש ורידי יש לברר האם קיימות הפרעות קרישה ורידיות (פקטור 5 ליידן, מוטציה בפרוטרומבין, רמות נמוכון של חלבון S C או AT3).

מחלות מיילופרוליפרטיביות שלעיתים קרובות מאופיינות בספירה גבוהה של תאי דם אדומים או טסיות דם, מאופיינות גם הן בסיכון מוגבר לאירועים קרישתיים עורקיים ויש לתת את הדעת לאפשרות זו במהלך הבירור. נטיה לקרישיות יתר מופיעה גם במצבים בהם גופנו מתמודד עם מחלה סרטנית שלעיתים מתבטאת לראשונה כאירוע תרומבוטי (קרישתי) כמו שבץ מוחי.

​הפרעות קרישיות יתר מעלות גם את הסיכון להיווצרות קרישי דם בורידים ולא רק בעורקים כמו במקרי שבץ מוחי. קריש דם החוסם את אחד מורידי המוח יכול לגרום לשלל סימפטומים כתלות במיקום החסימה וחומרתה, ביניהם כאבי ראש, דמם תוך מוחי, פרכוסים ואפילו למוות. ההתייחסות לקריש דם באחד מורידי המוח דורשת הערכה מיוחדת של נטיה לקרישיות יתר וטיפול בנוגדי קרישה.

​

גלולות למניעת הריון על בסיס אסטרוגן ותרופות נוספות קשורות בסיכון מוגבר להיווצרות קרישי דם, בעיקר בשילוב עם עישון סיגריות. לרוב יש צורך בגורם סיכון נוסף לגלולות בכדי לעבור את סף יצירת הקריש, אולם קיימים מקרים בהם רק השימוש בגלולות כשלעצמו נחשב כגורם סיכון שיש להתייחס אליו במסגרת מניעה שניונית של שבץ מוחי.

 

מחלות אוטואימוניות כגון מחלות פרקים ורקמת חיבור, דלקות של כלי הדם או דלקות מעי טומנות בחובן סיכון מוגבר לאירועים תרומבוטיים והינן חלק מהבירור הנעשה בחיפוש אחר סיבה לשבץ מוחי בגיל צעיר.